סוג תוכן: מאמר

מה למדתי על תרבות אלטרנטיבית ירושלמית עכשווית מפסטיבל סרי לנקי, מערב לכבוד זלדה המשוררת ומהופעת פרפורמנס של אריאל ברונז במזקקה?

חלפו כמעט שלושה חודשים מאז המט גאלה (Met Gala), אירוע גיוס הכספים הנוצץ, האופנתי והשנוי במחלוקת ביותר בשנה. כל שנה, מיטב המעצבים מלבישים את מיטב הסלבס בהתאם לנושא שנקבע לאירוע ולתערוכת האמנות החדשה במוזאון המטרופוליטן בניו יורק. ועדיין, מרגיש שהוא לא באמת נגמר. אירוע שיש דברים רבים לומר עליו, אבל אנחנו נתמקד כאן באופנה עצמה. אנה ווינטר הקדישה את הערב לאנדריי לאון טאלי – האיש עם הגלימה, בעל הקול הבומבסטי והלב הענק. אייקון של סטייל ותוכן, שהבגדים היו עבורו דרך חיים. הוא נפטר בגיל 73, והנושא שנבחר לערב – Tailored for You – לא היה רק מחווה לחייו, הוא היה אמירה: אופנה אמיתית לא עוסקת במה נחשב נכון, אלא באיך את נראית כשאת מרגישה בנוח להיות את.

״הספר נכתב בנבואה, ומשמיע דרך שפת נפשי חזיונות שאצורים כעת בעולם; אך הספר גם דורש לו קוראים נביאים שישמעו את המילים הסתומות שלא יכולתי לשמוע בעצמי.״

המוזיקאי האלקטרוני יוגב פרייליכמן עובד על מוזיקה מקורית באולפן כבר יותר מעשור, אבל רק לפני כמה שנים העלה הילוך והחל להופיע עם לייב משלו. בשיחה עם עילי שוובל הוא מספר איך התחיל כעכבר אולפן בדירה בבית הכרם והגיע להיות מרצה לסינתזה במוסררה, על ה״קומנדו״ הירושלמי לעומת הקיבעון התל־אביבי ועל התקווה שלו שעוד מוזיקאים ומוזיקאיות יתחילו לעסוק בתפר שבין אוונגרד למוזיקת מועדונים. 

הכל מתחיל אי שם ב־2013, כשעמית סטארק יוצא לטיול במקסיקו ופוגש בחור עם טרומבון, תרנגול ועותק של ״החטא ועונשו״. הבחור מספר לו על פסטיבל ה״מרדי גרא״ שבניו אורלינס. סטארק מחליט לעקוב אחריו, ואחרי מסע מטורף של חיפוש טרמפים, שכלל חודש של לינה בשק שינה על מזח בגואטמלה, מגיע לקנקון ומשם (טס) לניו אורלינס. שם הוא מגלה קהילה שולית שמקדישה את חייה לקרנבל של חגיגה מטורפת.

דיג’יי עמית סטארק, שלימים יהפוך למנהיג הבלתי מעורער (אך המהורהר) של החבורה ההיפנוטית, מספר על הרגעים ההם בניו אורלינס: אנשים בעיר שבורה ומקולקלת, עניים שכל מה שמעניין אותם זו חגיגה אחת בשנה. הם מקדישים את כל השנה להכנות לפסטיבל הזה. אחרי מסיבה שנמשכת כל הלילה, הם נפגשים בבוקר לטקס עם מקהלה, יוצאים לתהלוכה שנמשכת שעות ארוכות ולבסוף מגיעים לבית של מישהו, אוכלים יחד ומסיימים יממה שלמה של חגיגה סוערת.
סטארק מתאר חוויה זו כמקור השראה לרבים מהרעיונות שעיצבו את החוויה ההיפנוטית בעשור האחרון. הרעיונות התגלמו בעגלות הפיראטים ובאפטרים במפעל (מרכז אמנות, תרבות ובילוי בירושלים) בחגיגות פורים בירושלים. לא ברור אם אכן מדובר בסיפור המכריע שבגללו הוא הוציא לפועל את העגלות (עדלאידע בלתי־רשמית בעליל המתרחשת כל שנה ברחובות העיר ירושלים), או שזוהי מקריות שהתחברה לרצונות של אנשים אחרים נוספים בזירה הירושלמית באותן השנים.

זו אישה (כך נדמה לנו). זו העיר בה היא גדלה, חייה נוצקו בין סדקי מרצפות האבן, בין חומות העיר המשתרגות זו בזו פינות־פינות. עכשיו לילה בלי ירח, איש רחוק הולך מולה. הכתיבה על רחובות העיר הנוקשה הזו מעולם לא זרמה ממנה. בצעדיה ברחובות, בעיקול שהיא פנתה בו, נכתבו חייה מעצמם. צילו של האיש מתארך מתחת לפנסי הרחוב, מתקרב אליה, צל שחור על כפות רגליה (תפני). פינת הרחוב מוליכה אל שיפוע הר האספלט, נשימות מתקצרות, למעלה אל האבק בקרקעית המזרקה היבשה, המים שהיו זרמו מכאן הלאה; היא מכירה את הדרך הזו. עכשיו לילה בלי ירח, איש רחוק הולך מולה.