ברגעים שבהם האופנה העולמית מזכירה לנו את האינדיבידואליות, עולות לנו שאלות על איזה סיפור אנחנו מספרות. בקיץ הזה, קיץ שני של מלחמה ודריכות, הבחירה להיות רכה, להרגיש נעים ולהנכיח את עצמנו בעזרת צבעים, בדים וטקסטורות, היא בחירה עוצמתית. 

אז אם כבר אינדיבידואליות, במדור הזה אני בוחרת להתבונן בטרנדים של קיץ 2025 ככלים לביטוי אישי. לא רק מה לובשים – אלא איך. כי טרנד טוב לא משתלט עלייך, הוא משתלב בסיפור שלך, ואת עושה אותו לשלך.

אם קיץ 2024 היה bratcore – חצוף, מתריס, משתרלל – קיץ 2025 מביא איתו נשיות חדשה. לא מתוקה מדי או נסתרת, אלא כזו שמבטאת עוצמה שקטה. שיפון, טול, אורגנזה ושקיפויות שמרגישות כמו משב רוח; בדים נוזליים, בגדים שזזים איתך ולא נגדך. את לא מתלבשת כדי להילחם – את מתלבשת כדי לנשום.

את נסיכה שיושבת במסעדת שף בירושלים, לצידך כוס יין לבן וצלחת מולים, את לבושה בשכבות נעימות ושקופות שמתרוממות עם הבריזה הירושלמית של הערב. הצבעים – פסטליים אבל לא ילדותיים, אווריריים ולצידם גם צבעי אדמה, שיוצרים קרקע רכה שאפשר לעוף ממנה. וכמובן, פּרינְטים מוגדלים, נקודות שחורות גדולות על רקע לבן ושילובים שמרחיבים את הדמיון. הווירדנס (weirdness) נכנס לפעולה גם בסטיילינג: פריטי ארכיון,וינטג' ויד שנייה, מקבלים חיים חדשים – חולצות הופכות לחצאיות, חצאיות הופכות לחולצות ודברים שנשכחו בארון מתחילים את הרנסאנס שלהם.

גם אצל הגברים – אותו וייב, רק בטון אחר. אסתטיקת ה־soft boys ממשיכה: גבריות שקטה, אסתטית, לא מתאמצת. ה־soft boy ניזון בעיקר מאספרסו וסיגריות, שומע soft rock צרפתי או sad rap, המיניות שלו מטושטשת ותמיד נדמה שהוא לבוש קצת נכון מדי למקום שהוא נמצא בו. מהדהדת גם נוכחות בולטת של Black Dandyism – סגנון שמביא איתו גבריות שחורה מסוגננת, מחויטת, אלגנטית וחושנית, שלא מפחדת מאסתטיקה של רוך. החליפות, העניבות הקשורות בדרכים לא דרכים, נעלי הבובה ותיקי היד – כולם חלק מהשפה החדשה הזאת, שמחברת בין מסורת לסטייטמנט אישי.

אז איך מתרגמים את זה לחיים עצמם? 

שילוב בין אלגנטיות לפרקטיות. שמלת שיפון קצרה מונחת על הגוף מעל למכנסיים רחבים. חולצה מכופתרת תחובה בתוך חצאית שקופה. נעלי בלט שטוחות עם תיקי קש, שמייצרים איזון בין מתיקות לאדישות מסוגננת. חולצת טול קלילה, שהופכת פתאום לעניין כשקושרים אותה באין־סוף דרכים, וסניקרס כמה שיותר קרובות לאדמה לקרקוע. 

ומה קורה אצל המעצבים המקומיים? בדיוק זה.

עמית פרג’ מהמותג Hide&Seek וקיאן פרנקפורט הן שתי מעצבות שונות, אבל יש להן קו משותף: תחכום שקט ורוך שיש בו נוכחות. הן מציעות בגדים שמרגישים אינטואיטיביים – חולצות שקופות שאפשר לקשור בדרכים שונות וז’קטים ספורטיביים אלגנטיים שמתאימים בדיוק לערב ירושלמי.

איגור קיסליוק, מיכאל (subtelbody) ומאיה בש מתמקדים במה שכולנו באמת לובשות – בייסיק יוניסקס טוב. כזה ששמים עליו את היד בבוקר בלי לחשוב פעמיים, והוא תמיד נראה נכון.

ומכיוון אחר – הדור החדש. יהונתן לפין, לאה וקסושה (Tubinis) הם מעצבים צעירים שיש להם דחף ניסיוני מרגש. יהונתן משלב קלאסיות עם קריצה מינורית אך מדויקת. לאה פונה לפּטיטיות בגזרות מינימליסטיות חכמות, כאלה שגורמות לך לרצות להתאים את עצמך לבגד, ולא להפך. קסושה היא הפאם פאטאל הירושלמית, שגדלה על סרטים צרפתיים – הבגדים שלה לא מתחנפים, הם מכניסים אותך לדמות.

אלעד אושרי מעצב בגדי גברים בקו נקי, שקט ונרטיבי – יש בהם משהו כמעט טקסי, אבל יום־יומי לגמרי.

רביד הקן – זה כבר עולם אחר. בגדים סרוגים קינקיים וטקסטורות נועזות. לא לכל אחת, אבל אם זו את? אני מעריצה.

רותם מ־Noon מצליחה לגרום לנו להתאהב מחדש בסנדלי רטרו – כאלה שגורמים לך להיות שברירית ועדינה ולעצור באמצע הרחוב ולחשוב “!!!!!!!!!!!!!!!!!!!” 

קיץ 2025 מזמין אותנו להרגיש חופשיות, בלי להתנצל על העוצמה או על הדרמה שלנו. ללבוש פריטים עדינים, לשלב אותם במשהו יום־יומי ולבחור בבדים שמרגישים טוב על הגוף ולא מפחדים למשוך מבט. לשחק בשכבות, בשקיפויות, בכל מה שזז כדי ליצור מראה שלא מנסה להרשים, אלא פשוט מרגיש נכון.

ואם מתחשק לכן לראות ולמדוד – אפשר למצוא פרטי מעצבים בעיר. הפריטים של כל המעצבים האלה מחכים לכן ממש כאן: בסופיה, בוטיק בגדי מעצבים ישראליים ברחוב בצלאל 2; ובתוצר, חנות לייף סטייל ומזכרות במתחם המפעל ברחוב המערבים 3.