אני אוהב לאכול הכל. אין משהו שלא טעים לי אפילו חציל, כוסברה ורגל קרושה . אני מנסה לחשוב על זה ולא נראה לי שיש מאכל שראוי לסלוד ממנו בתפריט. אני מוכן לטעום הכל בשמחה כשהרעב אוחז בי.כשאני מגיע לדירה מאוחר, אחרי יום לימודים ארוך, מת מרעב –  אין עם מי לדבר. פיתחתי אופן בישול זריז וחסכוני, אני קורא למתכון: "ארוחת קולאז". בעצם הארוחה מורכבת ממה שנשאר, עד שממש אין ברירה אלא לעשות קניות. הארוחה יכולה להיות טונה משימורים עם שניצל תירס ולבנה, או אורז עם מלפפון טונה וטחינה. מנות זריזות וקלות להכנה – לא אידיאלי אבל נגיש.

אחרי ארוחת הערב שהייתה מורכבת פיצה קפואה ופופקורן בשקית, השותפות שלי לדירה התיישבו על הספה משני צידי במבט רציני. הן הפנו את תשומת ליבי לכך שאולי אני צריך לשאול את עצמי מה אני מכניס לפה, שאי אפשר ככה כל ערב. חשבתי שהן דברו על "ארוחות הקולאז'", אבל הכוונה הייתה למי שאני מכניס למיטה. 

כתבתי לאלי שניפגש בפעם אחרת כי אני בכאבי בטן קיצוניים והלכתי לישון. באותו הלילה התהפכתי במיטתי, לא יכולתי שלא לשאול את עצמי: מה עושה לי את זה? האם אני ממלא את החסך ולא מחפש את הדבר האמיתי? כמו שאני אוכל שאריות במקום לצאת לעשות קניות? 

השאלה הטרידה אותי לאורך כל היום שלמחרת. פניתי לדורון, רומנטיקן שבוי וירושלמי מלידה, שנוטה למסורות הדתיות בתרבות היהודית. דורון יודע לבחור מה לאכול ואיפה. התיישבנו במונה לכוס יין סוביניון בלאן. הוא הזמין סטייק עם פירה, ואני חייכתי למלצר בתקווה שלא יבין שאני חי על תקציב סטודנטיאלי. 

בזמן שאנחנו מחכים למנה, דורון סיפר לי מה שלום בת הזוג שלו ועל הספר שסיים. אחרי כמה כוסות יין נכנסנו לעניינים שמעניינים באמת. שאלתי אותו את אותה השאלה שמטרידה אותי: מה עושה לך את זה? 

השיב דורון בפיהוק: "אני לא רואה פורנו. פעם ראיתי, בטח שראיתי. מי לא? היה כיף לתקופה, ברור שהיה. אושר בכמה לחיצות. אבל מתישהו זה השתנה, אולי אחרי שעשיתי מספיק סקס. ביום בהיר אחד הפורנו הפך למראה מוזרה על עצמי. טוב, זה לא חדש. כולם יודעים שפורנו דופק את הראש, וגם את הסקס. ובכל זאת, ממשיכים לראות. מה נעשה? לראות פורנו זה כמו לעשן סיגריות – זה בוודאות מזיק, אבל עדיין עושים את זה".

הוספתי להשוואה שג'וינט זה כמו הסקס עצמו. הוא הסתכל במבט מזלזל והמשיך.

"בכל מקרה, לפני כמה ימים רעדתי מקור מחוץ למזנון של ספא, סיגריה ביד, לבוש מגבת וחלוק לבן. היה מינוס חמש מעלות. שאפתי עמוק מהסיגריה, הסתכלתי מסביב וניסיתי להבין מה בדיוק עושה לי את זה – שאלה מתבקשת, בהתחשב בכך שמולי התהלכו גברים ונשים עירומים, שיצאו מסאונות ונכנסו אליהן. צבע גוף, גובה, פטמות, בטן, תחת, גב, רגליים, שיער, פנים, עיניים, קעקועים. מנסים לא להסתכל ובכל זאת מסתכלים. זה רק אני, או שכולם ככה? אני נשבע שאני מנסה לא להסתכל, אבל מה אפשר לעשות? העיניים מרצדות, קולטות את המידע, שולחות  אותו למוח שמפרש ויוצק לתבניות, לפנטזיות. והכל קורה אוטומטית, בלי שליטה. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בחוויה נודיסטית מלאה. בייחוד שאיני רגיל לנרמול של עירום מלא בכזו נונשלנטיות. טפטפתי את חיי על המגבת בתשעים מעלות צלזיוס, וחשבתי על כך שרק במקום אחד ראיתי כל כך הרבה עירום קודם לכן. השאר נראו לי שלווים: זוגות צעירים, משפחות, זקנים בודדים, קבוצת חברות. אחרי מספיק זמן הבנתי משהו מעניין: האמת היא שאני לא כזה חרמן. העירום הזה, הנגיש, לא עורר אותי בסופו של דבר. הוא סִקרן, אבל לא הפעיל".

הרהרתי לעצמי בעודו עוצר לרגע, כמה שוני יש בינינו. החוויה החדגונית שהוא מתאר, היא למעשה כמעט כל סוף שבוע שלי במועדון הפאג. 

דורון עצר לרגע כדי לקחת ביס יפה מהסטייק ומהפירה. לעס את הבשר לאט, עצם עיניו והתרפק על המנה.

לא יכולתי יותר עם הדממה ושאלתי בסקרנות: אז מה כן עושה לך את זה? 

"זה לא הגוף החשוף שמדליק אותי, אלא הכיסוי. זה 'המים־אסרו־ימתקו' שגדלתי עליו. לא מה שמונח לפניך, אלא מה שמוסתר, שנמצא מעבר לבד, מעבר למבט. אולי בגלל זה פורנו כבר לא עובד עליי. אולי זו גם הסיבה שהרגע הכי מרגש בסיטואציה מינית הוא השנייה שלפני שהחזייה יורדת. זה לא הגוף שמדליק אותנו, זה הפערים. המתח שבין מה שגלוי לבין מה שמוחבא. לפעמים, דווקא כשכל הקלפים פרוסים, מבינים את התובנה הכי פשוטה: בלי סודות, אין תשוקה."

נשארנו בשתיקה לכמה רגעים, המלצר החזיר את העודף והתעטפנו במעילים, צעיפים ובכל מה שאפשר. יצאנו כל אחד לביתו, דורון לבת זוגו ואני לשותפה קליאו שבטוח עובדת על 18 הטקסטים שלה לסם שפיגל.

עליתי בגרם המדרגות, ועברתי מול הדירה של השכן המשוגע שהדלת שלו תמיד פתוחה. הוא קילל אותי לשלום ואני אותו בחזרה. נכנסתי לדירתי החמודה. קליאו ראתה שאני מהורהר, ומייד הבינה שזה בגלל השיחה שלנו מאתמול… 

היא הכינה לנו תה עם ג'ינג'ר מ"הפאי-גרדן" שגנבה במשמרת האחרונה וגלגלה סיגריה. היא התחילה לספר על אחת הצ'וצ'ות האחרונות שיצאה איתן מירושלים, בניסיון לנחם אותי אני מניח.

"פה את לא יכולה פשוט לפגוש מישהי ולתת לדברים לזרום. כל נשיקה בירושלים מגיעה עם סיבה, משמעות וחוזה לשיתוף פעולה יצירתי במינימום" היא אמרה לי.

"יצאתי לתקופה עם אנה, מישהי שלומדת איתי בבית הספר. אם היינו בתל אביב אין מצב שהיינו מדברות בכלל, אבל בירושלים? את לוקחת את מה שאת מקבלת – ואנה באמת מהממת. מישהי אמיתית, יש לה תואר, לובשת ג'ינסים של H&M, קוראת ספרים ושונאת מסיבות (מי היה פאקינג מאמין?). זה התחיל מהמם – כל רגע לבד הפך לחגיגה אינטימית. אפילו בבקרים היינו מסכימות שאנחנו לא הולכות ללימודים עד ששתינו גומרות כי אנחנו לסביות, ויש סדרי עדיפויות בחיים".

קליאו כמוני עברה לפני שנה וקצת לירושלים "עיר הקודש". בואו נאמר שהנחיתה לא הייתה רכה במיוחד, בייחוד כשאת מלכת חיי הלילה של תל אביב – מה לא עושות לשם האמנות.

הלכתי להדליק את הדוד וכשחזרתי קליאו המשיכה לספר:

"אבל אז, זה נהיה רציני מדי, מהר מדי. אנה התחילה לשאול שאלות – למה אני עושה את מה שאני עושה? למה אני לא רוצה משהו יותר יציב? ואני… פשוט עניתי לה: 'אבל כיף לנו, לא?' אבל זה לא הספיק לה. כל שאלה שלה הרגישה לי כמו ביקורת מרומזת, כאילו שאני איזה טינאייג'רית סתומה שלא מבינה איך 'יחסים אמיתיים' אמורים להיראות.

כמו שאני יודעת הכי טוב לעשות – חתכתי. זה הפחיד אותי שמישהי רואה בי 'הכי טובה שהייתה לה'. הפחידה אותי הציפייה ממני ליותר ממה שאני מוכנה לתת באותו הרגע. היא הפכה אותי למרשעת, שוברת לבבות שרק רוצה לזיין, זו שאפשר להאשים בהכל. אבל באמת, מי ניצלה את מי? 

אז למשך חודשיים קיבלתי פרצופים כועסים במסדרונות. לא הגבתי וזה בטח רק עיצבן אותה יותר. אבל אני מבינה אותה, וגם את עצמי".

התנחמתי בזה שאנחנו באותה סירה – שתי כוסיות שמחפשות בלי לדעת ממש מה. בכל זאת שאלתי אותה: "מה עושה לך את זה?"

"אני צריכה מישהי שתשאל את אותן שאלות כמוני, מישהי שאולי גם לה אין תשובות, מישהי שתדע שזה לא באמת משנה".

ישבנו עוד רגע לאכול עוגיות לארוחת ערב והלכתי להתקלח. מתחת למים החמים והאדים שעיוורו את עיניי בלבן, שאלתי את עצמי שוב: מה עושה לי את זה? ניסיתי למצוא איזה קו מנחה בין אלו שהייתי איתם לאחרונה, אך לא היה. מעין קולאז' שבכל אחד מהם יכולתי למצוא משהו אחד לפחות שאני כן אוהב וחושב שהוא אטרקטיבי. כל אינטראקציה הביאה איתה התגלמות של צד אחר בי ובהם, אם זה עדינות או אגרסיביות, משחקיות או אינטימיות. אולי הקולאז' זה מה ש"עושה לי את זה?" אולי החיפוש הוא חלק חיוני כדי להגיע למסקנה, אם יש אחת כזאת בכלל?

אז נתתי לאלי עוד סיכוי והזמנתי אותו אחרי שהשותפות הלכו לישון. בבוקר הוא עזר לי לחבר מדפים לספרים מעל שולחן העבודה. הוא חמוד, רגיש וחזק.

אולי זה מה שעושה לי את זה?