אם בזמן האחרון תכננתם לקנות איזה מדף, כוננית או וילון מקלחת; ואם בניתם על החוויה הקולינרית האגדית שמצויה בכל בילוי טוב בבית שמש, נתניה או וואטאבר: אחסוך לכם נסיעה וחור בכיס מרהיטים סבילים, ואוסיף מתכון קל לעשיריית הקבועים שלכם. הקציצות של השוודים מציעות שינוי חמוד לקציצות שכולנו מכירים, בחובן טעמים עמוקים שכיף להריח – במיוחד בחורף. את כל זאת תוכלו להכין במעט זמן ועבודה ביחס לקציצות רגילות.
מחבר: מאור פרידמן
ראיון עם יוגב פרייליכמן
המוזיקאי האלקטרוני יוגב פרייליכמן עובד על מוזיקה מקורית באולפן כבר יותר מעשור, אבל רק לפני כמה שנים העלה הילוך והחל להופיע עם לייב משלו. בשיחה עם עילי שוובל הוא מספר איך התחיל כעכבר אולפן בדירה בבית הכרם והגיע להיות מרצה לסינתזה במוסררה, על ה״קומנדו״ הירושלמי לעומת הקיבעון התל־אביבי ועל התקווה שלו שעוד מוזיקאים ומוזיקאיות יתחילו לעסוק בתפר שבין אוונגרד למוזיקת מועדונים.
הרמנויטיקה של תרבות שוליים
דרוש אומץ כדי לקרוא טקסט. ייתכן שדרוש אפילו אומץ רב לכך, הרי לעיתים הטקסט נמצא בתוך לוע החיה המפלצתית נוטפת הארס, המסוכנת נורא, העונה לשם הארכאי: "ספר". יש לזכור תמיד כי כניסתך לעולמו של אחר, להווייתו של הזולת – לקריאת מחשבות ממש – היא לא דבר של מה בכך. האומץ כרוך בין היתר בקבלת נושא ושאלה, נושא שבדרך כלל מפוגג שאלות קדומות ומעורר מפלצות נוספות. לעולם אין לדעת מה יעלה בגורל העצמי לאחר חרישה מעמיקה בשדה המילה, ולכן מוטל על הספרות ואף חובה עליה לקרב לבבות. מוטל עליה, כקללה קדומה, להיות מדיום שמתקשר עם זולתו, וככזה לפרוץ חומות מוכרות יותר או פחות בתודעתנו.
Hypnotic Allstars
הכל מתחיל אי שם ב־2013, כשעמית סטארק יוצא לטיול במקסיקו ופוגש בחור עם טרומבון, תרנגול ועותק של ״החטא ועונשו״. הבחור מספר לו על פסטיבל ה״מרדי גרא״ שבניו אורלינס. סטארק מחליט לעקוב אחריו, ואחרי מסע מטורף של חיפוש טרמפים, שכלל חודש של לינה בשק שינה על מזח בגואטמלה, מגיע לקנקון ומשם (טס) לניו אורלינס. שם הוא מגלה קהילה שולית שמקדישה את חייה לקרנבל של חגיגה מטורפת.
דיג’יי עמית סטארק, שלימים יהפוך למנהיג הבלתי מעורער (אך המהורהר) של החבורה ההיפנוטית, מספר על הרגעים ההם בניו אורלינס: אנשים בעיר שבורה ומקולקלת, עניים שכל מה שמעניין אותם זו חגיגה אחת בשנה. הם מקדישים את כל השנה להכנות לפסטיבל הזה. אחרי מסיבה שנמשכת כל הלילה, הם נפגשים בבוקר לטקס עם מקהלה, יוצאים לתהלוכה שנמשכת שעות ארוכות ולבסוף מגיעים לבית של מישהו, אוכלים יחד ומסיימים יממה שלמה של חגיגה סוערת.
סטארק מתאר חוויה זו כמקור השראה לרבים מהרעיונות שעיצבו את החוויה ההיפנוטית בעשור האחרון. הרעיונות התגלמו בעגלות הפיראטים ובאפטרים במפעל (מרכז אמנות, תרבות ובילוי בירושלים) בחגיגות פורים בירושלים. לא ברור אם אכן מדובר בסיפור המכריע שבגללו הוא הוציא לפועל את העגלות (עדלאידע בלתי־רשמית בעליל המתרחשת כל שנה ברחובות העיר ירושלים), או שזוהי מקריות שהתחברה לרצונות של אנשים אחרים נוספים בזירה הירושלמית באותן השנים.
רישומים
זו אישה (כך נדמה לנו). זו העיר בה היא גדלה, חייה נוצקו בין סדקי מרצפות האבן, בין חומות העיר המשתרגות זו בזו פינות־פינות. עכשיו לילה בלי ירח, איש רחוק הולך מולה. הכתיבה על רחובות העיר הנוקשה הזו מעולם לא זרמה ממנה. בצעדיה ברחובות, בעיקול שהיא פנתה בו, נכתבו חייה מעצמם. צילו של האיש מתארך מתחת לפנסי הרחוב, מתקרב אליה, צל שחור על כפות רגליה (תפני). פינת הרחוב מוליכה אל שיפוע הר האספלט, נשימות מתקצרות, למעלה אל האבק בקרקעית המזרקה היבשה, המים שהיו זרמו מכאן הלאה; היא מכירה את הדרך הזו. עכשיו לילה בלי ירח, איש רחוק הולך מולה.
להדביר את הבית
שים לב שלעולם לא תוכל לזהות את החולדה בו ברגע שבו היא מוצאת את הנתיב שלה פנימה. תמיד יהיה זה רק זיהוי שבדיעבד, לגלות שהבית שבו אתה אוכל, ישן, ועושה בו את צרכיך, נגוע זה מכבר – ותוכל למתוח את הידיעה הזו אחורה עד לבלי גבול – מכל עבריו בחולדות. אומנם חשבת שזה טבעי בשביל עטיפות הפלסטיק של המקרוני להיקרע עם הזמן בקצוות, או שזה משמח בשבילך לראות את שארית התפוח מאמש מכורסמת עד שלד. ואם זה אכן כך, מה גם לגבי הסלט מהבוקר שהכנת מהסלסלה הפתוחה במטבח? מה לגבי סדין הגומי שלתמיהתך כל ערב הצטרכת להלביש מחדש על תחתית המזרן? מה לגבי הטכנאי שהשיב כי אין שום חריקה במנוע, לבטח שום סימן ל״בית חרושת על קיטור״ אצל המקרר העומד בפינת המטבח הגובלת בחוץ? אז אתה יוצא העירה, מה כבר אפשר לעשות, אבל גם זה מרגיש לך מאוד אחרת היום. אם בעבר הייתה לך הליכה הססנית, כזו שנושאת אותך מכאן ואז לשם, ואז משם וחזרה, היום רגליך הן זוג מספריים לגזור על כל הריה ועמקיה את העיר ירושלים, לחלקה לשתי חתיכות.