Skip to content

אבן מעמסה

צילום שמשטיח את חזית כיפת הסלע

נעמי שלו בריאיון עם אסא ריקין ונגה סירוטה: איך צמד אנימטורים תרגמו את הרשמים שלהם מירושלים הרוחנית והגשמית לסרט ניסיוני קצר

בשלוש שנות העבודה על סרט הדוקו־אנימציה "אבן מעמסה", צללו יוצריו למתח עתיק השנים בין "ירושלים של מעלה" ל"ירושלים של מטה" – בין ירושלים הגשמית, האמיתית, זו שאנחנו מסתובבים בה, ובין ירושלים שמוזכרת בכתבים דתיים שונים ומגלמת מציאות רוחנית קדושה, מקבילה אלינו. בעצם, מעין עיר שמרחפת לנו מעל הראש.
סרטם שאורכו שמונה דקות, מתאר שלושה ביקורים של אורח זר בירושלים, וקולו נשמע בקריינות (Voice Over). הצופה עובר בין מגוון מְמַדים מופשטים של העיר. תחילה, האורח פוגש בדימוי העיר הפנטסטית – הרעיון שעליו חלם – אשר, בין היתר, מפות עתיקות מייצגות אותה. משם, הוא עובר למֵמַד גשמי שכולל תיעודים מקוריים מהעיר כיום. לבסוף, העיר מועתקת לממד וירטואלי, שנוצר במידול תלת־ממדי בתוכנה המיועדת בכלל לתכנון עירוני.
אסא ריקין ונגה סירוטה נפגשו ב־2017 בלימודי אנימציה בבצלאל. בהתחלה הם לא היו יחד באותה כיתה, אך הם קלטו את הקו היצירתי זה של זו והתחברו. שפתם האומנותית התגבשה בעיקר בתהליך העבודה על סרט הגמר המשותף שלהם "תנועת החיות", וגם הוא סרט מופשט שבו התנועה והדימוי נמצאים במרכז. 

"אבן מעמסה", שממשיך את דרכם המשותפת, הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים בחיפה בינואר, ויוקרן שוב במקבץ האקספרימנטלי בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים בתל אביב, שיתקיים בימים 20–27 באוגוסט. תתפסו אותו שם!

מאיפה הגיע הרעיון לסרט הזה?

אסא: ראינו סרט סיני שמצולמים בו בניינים קומוניסטיים ענקיים, שגרים בהם עשרות אלפי אנשים. הבמאי יצר רצפים של התמונות כך שנהייתה תנועה מעניינת. חשבנו שזה יכול להיות מגניב לצלם וליצור דבר כזה בארץ. התחלנו לחשוב איפה יש חזרתיות ויזואלית כמו שיש בבניינים האלה ונוכל להתעסק בה, ואז חשבנו על הערבסקות, העיטורים, שעל מבנים בעיר העתיקה.

נגה: אחרי שעשינו יחד את סרט הגמר שלנו ונהנינו מאוד מהעבודה המשותפת, רצינו להמשיך במחקר הוויזואלי שלנו. בעיר העתיקה יש עושר ויזואלי מטורף, והבנו שאם יש מקום שיכול לספק לנו את החומרים האלה – זה שם. זו גם מגבלה שעבדנו איתה: כל הפוטז' (הצילומים) משם, חרגנו רק להר הזיתים.

מה משך אתכם להתעסק בירושלים?

נגה: קודם כול, גרנו בעיר הזאת. אסא ירושלמי מקרית יובל, אני גרתי פה שש שנים בתקופת הלימודים. אנחנו פשוט מאוד אוהבים אותה! התחלנו לעבוד על הסרט כשעוד גרנו כאן, ועזבנו תוך כדי.
אסא: אין מה לעשות, אם תעירי אותי באמצע הלילה, תצמידי לי אקדח לראש ותשאלי "מאיפה אתה?" – אני ירושלמי. אז מה אם אני משלם ארנונה עכשיו בתל אביב. אני אוהב מאוד את הרעיון של ירושלים, את הזיכרון שלה, אבל גדלתי כאן וידעתי שאני לא יכול להישאר. גדלתי בעיר הזו, ועדיין למדתי עליה המון דברים חדשים בתהליך העבודה.

כמו מה לדוגמה?

אסא: נגיד על כל הנושא של הרבעים בעיר העתיקה – בתקופה העות'מאנית היו בעיר שישה עשר רבעים לא קשורים לדתות, כולם היו מעורבבים. כשהתחילה תיירות נוצרית בירושלים חילקו את העיר לפי נקודות עניין תיירותיות ולכן התקבעה חלוקת הרבעים שהיום אנחנו כבר לא יכולים לדמיין אותה אחרת. בסרט, עניין אותנו להראות איך נקודת המבט החיצונית יכולה גם לייצר את המציאות.

נגה: לצורך המחקר נפגשנו עם ההיסטוריון וינסנט למיר ממרכז המחקר הצרפתי, ולמדנו ממנו המון. עצם השיטוט בעיר אִפשר גם גילוי פיזי של פינות ומקומות חדשים, וגם אימצנו נקודות מבט שונות מביום־יום – מבט למעלה, לצדדים, חיפוש אחר אלמנטים. 

אסא: כשלומדים את ההיסטוריה של העיר מבינים כמה היא החליפה ידיים – תמיד למי ששולט יש איזו תחושה ש"ירושלים שלנו", ואז מיד מגיע כובש נוסף. כל מי שכבש אותה, הרס את מה שהיה לפניו והשתמש באותן אבנים לבנייה חדשה.
נגה: העומס ההיסטורי הזה מורגש גם בסרט לדעתי. אם לא לוחצים על פאוז (pause), אי אפשר כמעט לזהות מה רואים. זה נובע מהרצון שלנו לבטא את העיר כמו שהיא – כזו שצריכה להחזיק את הרצונות של המון אנשים להלביש עליה רעיונות שונים. מסכנה ירושלים, קשה לרצות את כולם.

הינה, אפילו אתם מלבישים עליה רעיונות.

אסא: לגמרי. אנחנו משתמשים בעיר לצרכים האגואיסטיים שלנו. בתהליך גם אנחנו הפכנו לאנשים חיצוניים שמנצלים אותה לצורכיהם. אבל אולי יותר מאשר שאנחנו כופים רעיון, אנחנו מעלים שאלה או הצעה – אם הפער בין מעלה למטה מאכזב כל כך, אז אולי הדבר הקרוב ביותר לפנטזיה הוא העולם הווירטואלי? 

קטע ממפה עתיקה של ירושלים
פריים מהסרט ״אבן מעמסה״, מכונית מעוותת בתוכנה לתכנון עירוני

מה זאת בעיניכם ירושלים של מעלה?

אסא: ירושלים של מעלה היא פנטזיה על מקום שלא קיים. היא לא ירושלים של האזרחים, של מי שבאמת חי בה.

נגה: היא אידיליה.

אסא: בתור בן אדם שגר בעיר, זה יכול להרגיש כאילו אכפת לאנשים רק מהרעיון הזה של עיר שלא קיימת, והם יעשו הכול כדי לגרום לה להתקיים. וגם זה עניין – לירושלים של מעלה יש את הפוטנציאל למחוק לחלוטין את ירושלים של מטה. זה נכון לכל מי שיש לו אינטרסים ורצון לכפות על העיר פנטזיות, בלי קשר לתושבים האמיתיים.

פחדתם להתעסק בעיר שהיא סמל פוליטי?

נגה: יצאנו מנקודת הנחה שירושלים מעצם היותה, כולה פוליטית. אין איך להתחמק מזה. לא ניסינו לדבר על הנפיצות הזאת. נקודת המוצא שלנו הייתה העושר הוויזואלי, אבל בטח מאז 7 באוקטובר אי אפשר להתעלם מזה שנספגים מטענים חדשים בלי שבכלל התכוונו לזה. הינה, אפילו בשם שחמאס נתנו – "מבול אל־אקצא". זה חלק מהעיסוק בדימוי של המקום, יש עליו כל כך הרבה תפיסת בעלות. ניסינו להציע רעיון שיתעלה מעל אמירה פוליטית בהסתכלות פילוסופית, אבל זה בלתי נמנע שאנשים יראו בזה את מה שהם רוצים, בטח כשכולם אקסטרה רגישים.

אסא: בסוף נתנו את הקול של הסרט לדמות שהיא לא אנחנו, אלא מבקר זר שחווה את העיר מבחוץ, וגם לא דובר עברית. רצינו ליצור מעין נייטרליות, עד כמה שאפשר.

איך אתם עובדים ביחד?

נגה: תהליך העבודה שלנו ניסיוני מאוד. קודם אנחנו מנסים, ואז מבינים מה ליצור. בשונה מאנימציה קלאסית, שבה צריך שהדמות תיראה תמיד אותו הדבר, אנחנו יכולים לחלק את העבודה למשימות סולו ואז לחבר ולראות אם זה עובד. שני מוחות זה יתרון. בעצם יצרנו שפה משותפת ששנינו דוברים, וזה מביא רעיונות שלא היו יכולים להיווצר לבד.

אסא: זה לא יומן שאמור להיות אישי, אנחנו מנסים ליצור בינינו משהו הומוגני. לדוגמה, נגה הביאה את העיסוק במפות העתיקות, אבל לא מרגישים בסרט מי מאיתנו מתעניין בהן יותר.

נגה: אגב, יש גישה פתוחה לכל המפות באתר של הספרייה הלאומית, זה באמת מטורף! ממליצה.

איך אתם מרגישים ביחס להשוואות שנוצרות עכשיו בין מלאכת האנימציה לחומרים שנוצרים ב־AI?

אסא: אולי עכשיו יכולים לעשות את הקישור, אבל כשהתחלנו לעבוד על הפרויקט, ה־AI רק התחיל להתפוצץ. זה לא דבר שמפחיד אותנו בהקשר של הסרט – אולי אם היינו עושים אותו עכשיו, היינו אפילו עושים בזה שימוש. אלה פשוט עוד דימויים רדי־מייד (שימוש בחומרים קיימים באומנות) והסרט הזה כבר עושה שימוש כזה בצילומים, במפות ועוד. בסוף, לא אנחנו סידרנו ככה את הפסיפסים בעיר העתיקה, הוא היה שם. חלק מהעניין היה להתעסק בדימוי של ירושלים כפי שהיא משתקפת בעיניים של אחרים.

נגה: האופן שבו דימויים נוצרים ב־AI זה כמעט הפוך ממה שאנחנו עושים. הפסגה הטכנולוגית של הסרט היא הדימוי של העלאת ירושלים הגשמית בשלמותה לתוך הענן. זאת ההקבלה שניסינו לייצר, בין הדימוי הרוחני של הענן, קולקטיב של הרעיונות שמייצר את ירושלים הרוחנית, לבין הדימוי של הענן הווירטואלי.

אסא: ניסינו להציע שהווירטואליות יכולה להיות רוחניות חדשה.
נגה: התוכנה שעבדנו איתה, סימפלקס, נועדה בכלל לאדריכלים ולמתכנני ערים. אפשר לשוטט, לשלוט במזג האוויר, בזוויות הצילום ולהחליט אם לילה או יום. כמו אלוהים. יש בתוכנה משהו פרימיטיבי שהתאים לנו. כביכול אפשר לעשות הכול, אבל יש המון מגבלות טכניות. ככל שמתקרבים פנימה הדברים מתעוותים, ונוצרים בהם גליצ'ים (שיבושים) וטקסטורות שעניינו אותנו. מצד אחד, העיר שם בשלמותה, אבל מצד שני היא נראית כמעט נוזלית, ואין בה אנשים בכלל – היא נטושה.

ירושלים של מעלה שמוחקת את התושבים.

אסא: בדיוק.

נגה: כן, לעומת האפשרות להתמקד בעץ בודד שמופיע במפה בת כמה מאות שנים. מישהו שם אותו שם. כל האיורים והפרטים הקטנים האלה לא מנסים להיות אובייקטיביים ומציאותיים. הם מנסים להראות שיש כאן אנשים.

פריים אבסטרקטי מהסרט ״אבן מעמסה״
ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT ·