Skip to content

סלאם سلام, כאן גונדי.

צילוםן של גונדי בלבוש פרסי מאחורי וילון שקוף
צילום: אדווה דרור

קוראים לי קרן רוטשטיין, אני בת 28, מתגוררת בירושלים מאז ומתמיד, ואני די־ג׳יי, זמרת, מפיקה, שדרנית רדיו ויוגה תרפיסטית. בזמן האחרון איראן – או כפי שאנחנו אוהבים להגיד במשפחה, פרס – לוקחת חלק משמעותי בחיים של כולנו, אך בחיים שלי היא נוכחת מאז ומעולם. לתרבות הפרסית יש קשר הדוק למי שאני היום.

אימי ז׳נט נולדה בטהרן בשנת 1954. אלו היו ימי שלטון השאה המלוכני, שהחזיק בערכים מודרניים. פרס הייתה מלאה בצבעוניות דתית ואתנית, מלאה בשפע תרבותי, וטהרן הייתה עיר מגניבה והיפסטרית לאללה. הייתה בה סצנה שופעת של בתי קפה ושלל אירועי תרבות, והיה בהם מקום לכולם, ללא הבדלי דת, גזע ומין. נשים הורשו להתלבש כרצונן, לשיר ולהופיע. עם זאת חופש הביטוי היה מוגבל, החברה הפרסית הייתה שמרנית יחסית, והשלטון צנזר תכנים פוליטיים – תנאים אלו, אפשרו לסצנת האנדרגראונד לפרוח, ומסיבות נועזות התקיימו בקלאבים ובמרתפים סליזיים, כולל מסיבות גייז!

סבא שלי, אבא של אמא, החזן־פייטן גאולה עזיז מולה יהודיאן, מופיע ברשימת הפייטנים הידועים ב"בית התפוצות" (מוזאון העם היהודי בתל אביב). הוא היה מוזיקאי גדול. אימא מספרת, ״אני זוכרת את עצמי שרה מאז ילדותי. גם השכן שלנו עסק במוזיקה – הוא היה מנצח תזמורת הילדים ברשות השידור הממלכתי האיראני. כשהייתי בת תשע, בוקר אחד נשמעה דפיקה בדלת: 'שמעתי את הילדה שלכם שרה בחצר, יש לה קול יפהפה, ואשמח שתצטרף למקהלת הילדים של רדיו המדינה'. סבי פסל מיד: 'זה לא יאה לילדה יהודייה שתשיר ברדיו הפרסי!'"

מפני שהייתה ילדה סקרנית, תאוות ידע ודעתנית, אימי הבינה שאין לה מקום באווירה ששררה אז בפרס. היא ידעה, בנימי נפשה, כי מוכרח להיות מקום בעולם שהיא יכולה למצוא בו מנוחה ונחלה. והיא אכן מצאה מקום כזה. באמצעות מועדון ציוני־יהודי חדש שפעל בצפון טהרן תחת ארגון "כל ישראל חברים" (כי״ח), היא נחשפה לקיומה של תוכנית עליית הנוער. לאחר מאבק מול הרשויות, ואף על פי שהוריה לא תמכו בכך, בגיל 15, היא עלתה לארץ לגמרי לבדה. בשנותיה הראשונות בארץ היא גרה בפנימייה הדתית בכפר הנוער חסידים, וכדי ללמוד רוקחות היא עברה לירושלים. על הדשא של האוניברסיטה העברית, אימא הכירה את אבא איתן – אשכנזי למופת שגדל כל חייו בתל אביב. הם התאהבו, הקימו משפחה ויצרו מיקס של תרבויות בבית חמוד ואוהב בשכונת מלחה בירושלים. בזכות האומץ של אמא, אני חיה חיים של הגשמה עצמית, של בריאות הגוף והנפש ושל חירות אמיתית.

בימי שישי בצהריים בקעו מביתינו קולות התקליטים של באך, בטהובן ודבּיוסי. מיד לאחר מכן, נשמעו קולות שירתה של אימי, מקושטים בצלילי מאוולים פרסיים קלאסיים. כך גדלתי, כך חונכתי, וזו המוזיקה שהיא־היא הבאר שממנה אני שואבת השראה עד היום. במהלך תקופת ההתבגרות שלי, נוספה גם המוזיקה האלקטרונית: טראנס, דאב־סטפּ, טכנו וכל מה שיכולתי לרקוד לצליליו. הייתי חתיכת נערה קרחניסטית שלא עוזבת את רמקול שמאל בכל מסיבה. המוזיקה שאני יוצרת מושפעת מכל אלו, אך התרבות הפרסית והשפה, הן העיקר. אני בוחרת לשלב אותן בכל תו ותו ובכל מילה ומילה ביצירה שלי. בעבודת ההלחנה וההפקה אני מטמיעה סולמות מוזיקליים המושתתים על דסתגאות – הסולמות במוזיקה הפרסית הקלאסית; בטרקים שלי אני משלבת סמפלים של שירת אימי ושל כלים מסורתיים פרסים; ומילות השירים שלי מבוססות על סיפורים פרסיים שאני רוצה להנגיש לקהל הרחב.

השיר שלי "Leyli لیلی", מספר על נסיכה פרסייה אשר נמלטת מהחיים בממלכה הפטריארכלית. היא בורחת באישון לילה עם בנה, ומלאכית שומרת מלווה אותם במסע בריחתם. ליילי היא בעצם אימא שלי, והסיפור הוא דימוי לבריחה שלה לארץ. אמא ז׳נט אומנם נמלטה, אך נשים איראניות רבות נשארו במולדתן וכיום הן חיות תחת משטר שמדכא בשיטתיות את החירות ואת הזהות שלהן. עשור לאחר שעלתה אימי לארץ, בשנת 1979, התרחשה בפרס ההפיכה האסלאמית, ומאז מתנהלת המדינה לפי פרשנות מחמירה של חוקי השריעה. מגיל צעיר נשים לומדות להסתיר את נשיותן. הן נאלצות לכסות את שערן ואת גופן, משתיקים אותן כשהן מביעות את עצמן, ומענישים אותן כשהן חורגות מהנורמות שנכפו עליהן. החיג'אב שבעיני רבות אמור להיות בחירה אישית, נכפה עליהן בחוק. אבל הדיכוי לא נעצר בלבוש – נשים מופלות לרעה בזכויות משפטיות בנושאי נישואין, גירושין, משמורת על ילדים ואפילו בזכות לצאת מהארץ. הן מסתכנות במעצר, ולעיתים אף גרוע מכך, רק מפני שהעזו לרקוד, לשיר או לדרוש שוויון. עם זאת נשים איראניות הפכו לסמל של אומץ – הן נלחמות בעוצמה ובנחישות, מוחות באמצעות קולן, נוכחותן, ולפעמים אפילו באמצעות שערן. המאבק שלהן הוא לא רק אישי, אלא אוניברסלי – הן נלחמות בעבור הזכות של כל אישה לחיות בחופש.

ב־16 בספטמבר 2022 מהסא אמיני, אישה צעירה בת 22, מתה לאחר שהוכתה באכזריות בידי "משטרת המוסר״ בגין אי־עטיית חיג'אב כראוי. האירוע הזה הוביל למחאות נרחבות ברחבי איראן. הזעקה הגדולה וקריאת התיגר על המשטר הגיעה מהנשים ומהנערות. הן מבקשות להיות עצמאיות, שוות, להשמיע את קולן ולבטא את עצמן. את השיר שלי "DEL دل" הקדשתי למהסא אמיני, על מנת להציג החוזק הנשי הלא מתפשר ואת הקריאה לחיזוק הנשים האיראניות להמשיך בכל הכוח להילחם על מקומן ולצאת לחופשי. המילים של השיר הן הדבר הראשון שלמדתי כאשר הלכתי ללמוד את השפה הפרסית אצל מורה פרטי בהיותי בת 15. זהו טקסט של המשורר הפרסי המדהים בעולם כולו, ואינני משוחדת. רומי:

״به هوا بپری، مگسی باشی, بدریا روی، خسی باشی
دلی بدست آر، تا کسی باشی״
בתרגום לעברית:
קפוץ באוויר – הייה זבוב.
ובים – הייה בול עץ.
אך,
אם אתה רוצה להיות בן אדם,
מוכרח שיהיה לך
לב.

בימים האחרונים חווינו אירוע היסטורי שיש בו המון כאב וצער, אך גם הזדמנות לשינוי מהותי. המלחמה בין איראן לישראל היא כמובן מלחמה נוראה. אישית, אני מתעבת אלימות ותמיד רוצה להאמין שיש אפשרות להגיע להסכמים בדרך מוסרית של דיבור ושל פיוס. עם זאת אנו עדים לתוצר מרגש של קירוב לבבות בין העמים, וכל מי שיפתח את הרשתות החברתיות יכול לצפות במאות רילס (Reels) המשקפים את הסולידריות ואת הרצון להתאחד כנגד המשטר ולחולל שינוי אחת ולתמיד.
אשמח לתת דוגמה לסרטון שבדיוק השתתפתי בו. פנתה אליי בחורה פרסייה־יהודייה מלוס אנג׳לס (שם יש קהילה ענקית של יהודים פרסים, ולכן העיר נקראת גם "טהרנג׳לס"), והזמינה אותי להשתתף בסרטון המציג אסופה של פרסים מכל הדתות ומכל העולם. הם מביעים את עמידתם האיתנה עם העם הישראלי ועם העם האיראני, מביעים את התנגדותם ל־IRGC (משמרות המהפכה) וכל אחד מאחל איחול מיוחד מליבו לגבי המצב הנוכחי. אני בחרתי לסיים את הסרטון שלי בפתגם פרסי קדום ועתיק, שבעיניי מניח על רגל אחת את כל התרבות והמורשת הפרסית האותנטית והאמיתית:
پندار نیک، گفتار نیک، کردار نیک – מחשבות מיטיבות, מילים מיטיבות, מעשים מיטיבים.

עוד דבר מרגש שאשמח לשתף בהזדמנות הזאת, בשבוע שעבר יצא לי סינגל חדש בשם "GONDILIC!OUS ☆ BABY" עם הזמרת האגדית ג׳ני פנקין! זהו סינגל שמשלב פרסית ועברית. הוא מושתת כל כולו על אהבה טהורה, על עשיית שלום ועל חגיגת החיים – וואי וואי וואי!!!
מוזמנימ.ות להאזין בכל הפלטפורמות: יוטיוב, ספוטיפיי ואפל מיוזיק; וגם בכללי מוזמנים לעקוב אחרי באינסטוש ולהגיד היי. 🙂 חפשו – "GONDI".

גונדי בלבוש פרסי מחזיקה את דגל איראן לפני המהפכה
צילום: עירד סלומון

אני מבקשת, מתפללת, מתחננת,
שכל אישה, שכל גבר, שכל יצור חי,
ידעו שלום מהו. ידעו אהבה מהי.
מבפנים החוצה.
אמן آمین

ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT ·