Skip to content

שקית בעיר קדושה

קולאז׳ של שקיות פלסטיק בידיים של חרדים ברחובות ירושלים
צילום: עלמה הנגבי

מבט על שקיות הניילון ברחוב הירושלמי

דמיינו קיץ ירושלמי. התחנה המרכזית הומה, וגברים לבושים בשחור לבן חולפים מולי בזה אחר זה. כמעט כל אחד מהם מחזיק ביד שקית ניילון צבעונית. לא שקית של סופר שנזרקת, שקית כזו שממשיכה איתם הלאה. שקית שהיא קצת תיק וקצת תלבושת, כמעט חלק מהגוף. מהרגע ששמתי לב לכך, לא הצלחתי להפסיק לראות אותן. השקיות החלו להופיע לי בכל מקום: בשכונה, באוטובוס, ליד הסופר וליד מאפיה. הן היו שם, כמו סימני פיסוק שחוזרים על עצמם בטקסט שעוד לא הבנתי כיצד לקרוא.

החיפוש והמחקר שלי התחיל בפרויקט הגמר בתואר הראשון שלי בתרבות חזותית וחומרית בבצלאל, וממשיך בעבודת התזה שלי בתוכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האומנויות. אני מסתובבת הרבה, מסתכלת, רושמת לעצמי הערות, מציירת במילים. פתאום הבנתי: משהו יום־יומי כל כך, כמעט בלתי נראה, בעצם מתפקד כסמל. הבחירה להתמקד בשקית לא הייתה החלטה מודעת מראש, היא צמחה מתוך החוויה שלי כאן בעיר ירושלים. השקית מבחינתי, מסמנת זיקה למקום – לשכונה, לחנות, לקהילה. זו מפת צרכנות, תעודת זהות חומרית.

זיהיתי שקיות שחוזרות על עצמן: ״גל פז״, ״ג׳רוזלם יארמולקע״, ״אור החיים״. אלה לא רק שמות של חנויות – אלה כתובות, נקודות בזמן ובמרחב. ״גל פז״ זו חנות מוזיקה יהודית וחסידית, ״אור החיים״ זו חנות ספרי קודש ולימוד ו״ג'רוזלם יארמולקע״ היא חנות יודאיקה ותשמישי קדושה – שלושתן נמצאות ברחוב מאה שערים בירושלים. ניסיתי לזהות אם לבחירת השקית יש משמעות. גבר חרדי לומד לא ילך עם שקית ניילון שקופה של סופר, אלא יבחר בשקית ממותגת מניילון חזק ועמיד. ומה זה אומר ללכת עם שקית של אחת משלוש החנויות האלה? גבר שמחזיק שקית של חנות ״אור החיים״ מראה שהוא חכם כיוון שהוא קונה בחנות ספרי קודש? ומה נבין עליו מזה שיש לו שקית של ״גל פז״? נבין שעל אף הלימוד ולצד הלימוד, הוא איש תרבות המאזין למוזיקה? 

התבוננתי באותו האופן על עצמי. כאשר אני בוחרת לצאת מהבית ולוקחת איתי שקית, מה אני שמה בה? כיצד אני בוחרת את השקית שלי? מתוך המלאי הקיים או מתוך חשיבה על החוץ המתבונן בי? ומה ההבדל בין היחס שאני נותנת לשקית לעומת התיק שאני נושאת? ככל שהתבוננתי, הבנתי שהשקיות לא רק מספרות משהו על מי שנושא אותן, אלא גם ממש משתתפות בעיצוב של העיר. הן מוסיפות צבע, חזרתיות ודימויים. הן לא אובייקט מחקרי קלאסי, אבל הן מגלות שכבות שלמות של שפה חזותית ופרקטיקות יום־יומיות.

אני לא מתיימרת להבין למה גברים חרדים שלומדים, הולכים דווקא עם שקיות ולא עם תיקים. אני יכולה לנחש: כי זה נוח, זול, זמין ופחות אישי; כי זה לא דורש החלטה; כי ״ככה רגילים״. אפשר גם לשער שזו בחירה צנועה, לא מתבלטת, משהו שמסמן מינימליזם מסוים. כל תשובה כזו רק פותחת עוד שאלה וזה בדיוק העניין: השקית היא חפץ שמשתמשים בו כל הזמן, אבל היא לא עוברת מתחת לרדאר, להפך – היא כלי שמזמין מבט. 

בעקבות ריאיון שקיימתי עם האנתרופולוגית פרופ׳ תמר אלאור, הצלחתי לרדת לשורש העניין. הבנתי את הניתוח האנתרופולוגי של התופעה החזותית ושל האובייקט החומרי – השקית. הבנתי גם את המעמד של הגבר החרדי כלפי העולם, וכי המראה שלו, הופעתו החיצונית, היא המבדילה בינו לבין גברים אחרים בתוך המגזר, ומבדילה בינו לבין חילונים. 

הלבוש החרדי הגברי, המבוסס על חליפה ומגבעת, הוא מוקפד ומובחן. בהיגיון שלנו, את המראה הרציני, אמור היה להשלים תיק מסמכים גברי או תיק יד ראוי. בפועל, הם נושאים איתם שקיות ניילון. החברה החרדית היא ״חברת לומדים״. הלבוש שלהם מעיד על ערכים חברתיים כמו מחויבות בלעדית לחיים האורתודוקסיים וללימוד תורה. ודרך הלבוש, הם מבדילים את עצמם מהשאר. הבחירה בשקית, מסמלת את הערכים האלו גם כן. תיק מסמכים או תיק יד המוכר לרובנו במגזר החילוני, הוא תיק שעמוס בחפצי יום־יום שונים. לעומתו, השקית משדרת אקראיות וחוסר תכנון. הגבר הלומד אומנם צריך לסחוב חפצים ולעיתים לסחור בהם, אך זה אינו דבר מקובל או מאורגן. כל מה שהוא צריך נמצא בישיבה. כל עיסוקו – לימוד תורה. חוסר הנוחות והארגון שיש בשקית יכול לשרת את הנרטיב שהגבר החרדי הלומד רוצה לספר לעולם על עצמו. בחורי ישיבות רוצים לשדר שאין להם עיסוקים מלבד לימוד תורה. לכן, מנקודת מבטי, הם מוותרים על התיק הנוח לטובת שקית המאופיינת בחד־פעמיות. מנקודת מבט מגדרית, הנשים בחברה החרדית לא שייכות לאתוס לימוד התורה, לכן הן בוחרות באפשרות ההגיונית יותר ונושאות תיק ולא שקית.

במקום תיק יוקרתי או ממותג של חברה מוכרת, מופיעה שקית ועליה לוגו של חנות ספרי קודש. במקום נרתיק עור, שקית שנשמרת בקיפול מדויק בתחתית הארון, לשימוש הבא. השקית לא ״שקופה״, היא נושאת טעם, סדר יום ועולם פנימי. ולא רק אצל חרדים – גם אנחנו הולכות עם שקיות של ״זארה״ ושל קוס (cos) בלי לשים לב שהן חלק מהתלבושת שלנו. גם אנחנו בוחרות את השקית שלא תביך אותנו באוטובוס. גם אצלנו, השקית היא מופע.

אני לא חרדית, לא גדלתי בירושלים ובשל כך אני חוקרת מבחוץ. הבנה זו מנחה אותי ומובילה אותי בדרכים זהירות – מתודולוגית ואתית. השאלה ״מדוע גברים חרדים הולכים עם שקיות״ ממשיכה לסקרן אותי, אך אין לכך תשובה חד־משמעית. גם ראיונות אישיים ברחוב הובילו לתשובות ולהשערות שונות. בשלב זה של המחקר שלי אני עסוקה בשאלות חדשות: איך נראות השקיות במרחב? מה משדרים האנשים האוחזים בהן? איך הן משפיעות עליי ועל מי שמסביב?

השקית מסתובבת, היא משנה את הרחוב, את הקצב, את הצבע. היום אני יודעת לקרוא את ירושלים אחרת. אני מתבוננת ורואה את השקיות כמו שאני רואה שלטים, כמו שאני מבחינה בגרפיטי. הן לא שם במקרה. הן יוצרות מרחב תצוגה שהעיר משתתפת בו. שקית היא לא רק מה שהיד מחזיקה, היא חלק מהמופע. אולי זה מה שעושה את החפץ הזה למרתק כל כך בעיניי. הוא זמני, אבל נשאר. הוא פשוט, אבל מלא בשכבות. השקית, במובן מסוים, היא תצוגת זהות. היא תיאטרון מהלך. היא מעבירה מסר בלי כוונה.

החפצים הכי שגרתיים הם אלה שיכולים לגלות הכי הרבה. והעיר, כמו הגוף, לובשת אותם שוב ושוב. ואולי זו בעצם השורה התחתונה – השקית הזו, שהתחילה במבט אקראי ברחוב, נעשתה בשבילי לשער. בגללה אני שואלת שאלות. בזכותה אני מנסה להבין איך אנחנו נושאים את עצמנו, איך אנחנו מסתכלים על אחרים, ואיך עיר שלמה בנויה לא רק מהבניינים ומההיסטוריה שלה, אלא גם מהדברים הקטנים שממלאים את המדרכות.

קולאז׳ של שקיות פלסטיק בידיים של חרדים ברחובות ירושלים
צילום: עלמה הנגבי
ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT ·