Skip to content

סיטי פיפל

שיחה עם זיו טלמון

בירושלים, לכל מעשה שלנו קיים אלמנט טקסי. מסורת ארוכת שנים שאנחנו, שמתגוררים בעיר הקודש, לוקחים בה חלק. המעשה לא נובע מדת, או מאמונה אלא דווקא מתוך המסורת. אני חווה זאת בדברים הקטנים: כשאני קונה ירקות בשוק ביום שלישי, כשכל השוק כמעט בחצי מחיר; או כשאני הולך לאיבוד בסמטאות של נחלאות. אני מרגיש שבין האבנים הירושלמיות יש מהות. אחרי יום ארוך של עבודה, לימודים ותנועה ממקום למקום בתחב"צ בלי חמצן. יש משהו טקסי בהטלת בגדי העבודה והחלפתם בבגדי יציאה, למען ישיבה לכוס בירה באחד מהברים הקבועים. שם נריץ רעיונות לפרויקטים חדשים עם החברים, או סתם נשב בשקט ונקשיב לקולות שמסביב. באותם הרגעים יש תחושה שאנחנו חלק ממסורת. המקומות עצמם משדרים מעין יציבות ארוכת שנים, אשלייה כי הזמן עצר מלכת. אני מרגיש שהבניינים הישנים, שמארחים את הברים, משרתים את אותה המטרה מאז ומעולם. כך שהתנועה מהבר אל השולחן נעשית כמעט סהרורית.

אחד האלמנטים המהותיים ביותר, שבלעדיהם לא היה לאותם המקומות דופק לב, הוא נותני השירות. מוזגי אלכוהול, הופכים מייד להיות האנשים האהובים עליך. נותני השירות מטפלים בנו בסטייל ובפאסון, ועל זה כולנו צריכים להוקיר להם תודה. 

מי הם אותם ברמנים, מלצרים, אחמ"שים ומנהלי בתי עסק שאת פרצופיהם אי אפשר לשכוח? 

היום נכיר את זיו טלמון, ברמן ומלצר בבר "התקליט".. אני וחבר ישבנו ב"תקליט" בערב משחק הגמר של הפועל, המקום היחיד שהיה מוגן מעומס האוהדים. שם זיו הגיש לנו את הבירה. מלצר מצחיק, חברותי, אכפתי ומקסים. ראיתי עליו, שהוא אוהב את העבודה שלו והייתי סקרן לשמוע עוד. 

ישבנו לכוס תה והוא סיפר לי שהוא ירושלמי מלידה וגר כאן בירושלים כל חייו. לזיו חמש אחיות, שלוש מהן גדולות ממנו ואחת קטנה שאיתה הוא עובד. אמו דפנה אפרון היא דמות משפיעה בעיר ובכלל. היא למדה במחזור הראשון של בית הספר לתיאטרון חזותי, והפיקה אירועים במוזיאון המדע ותיאטרון "הקרון". אביו המנוח עדי טלמון אדם אהוב שעבד כל חייו בחנות "תמיר ספרים".

זיו התחיל לעבוד בחנות הספרים בגיל צעיר, בשירות הלאומי היה סייע לילדים עם צרכים מיוחדים בבית ספר קשת, ובה בעת התחיל לעבוד במסעדת "פרגמון". זיו עבר לעבוד בבית הקפה של "המפעל", וכשהחליפו הנהלה הצטרף לאחותו נגה בבר התקליט, שם הם משרתים עד היום. אפשר לומר ששמו של זיו בשירות לקוחות הולך לפניו. יש בעבודה קבועה ורגועה יציבות מסויימת המאפשרת התבוננות עצמית, ופיתוח שיגרה אומנותית ממקום של נינוחות.

זיו פותח את הבוקר עם כוס קפה ופנקס רישום. לעיתים זו דרך לשחרר רעיונות, ולעיתים הוא פשוט נותן לעופרת לנוע על הנייר. אותם רישומים אינטואיטיבים וספונטניים של זיו, יהיו לבסוף קעקועים נצחיים. בסקיצות של זיו יש קלילות וחופש, בלי הרבה "משקל" על הנייר. הדיסוננס בין קלילות הרישום לבין נצחיותו של הקעקוע סיקרן אותי.

"התחלתי לקעקע לפני שנה וקצת, מתוך אהבה וכיף. זה בילוי", מספר לי זיו, "אני ואחותי יוצאים לחיפה, עושים מזה יום – זה מגבש. מהמקום הזה התחלתי לקעקע מה שפתח לי את הערוץ הפנימי לרישום. המקעקע האהוב עלי הוא תום גולדסמית, מקעקע חיפאי ותיק כשבע שנים בתחום. הוא יוצר קעקועים שהדרך הכי טובה לתאר אותם היא 'Folk Tattoos' (קעקועים עממיים). הוא ממשיך לספר, "בעבודות של תום יש אלמנט נוסטלגי, נעים, מחבק ומקורי. הוא יוצר סצנות יפות על הגוף. תום גם לימד אותי לקעקע, אבל בגלל המלחמה התהליך נקטע, והוא טס לחו"ל. אז למדתי דרך שיחות וידאו איך לתפעל את המכונה.

ההשראה לעבודות שלי באה מתוך תנועה, מחול. אני נהנה לנסות לתפוס רגע מהתנועה. או לעצור על תנוחה של הגוף ולהתמקד בה".

אמנם זיו מקעקע חדש בתחום, אבל העבודות שלו ובעיקר הכוונה והאכפתיות למלאכה הזאת, מעוררות בי השראה.

זיו הפנה את תשומת ליבי ללקוחות הצהריים הקבועים של "התקליט". מדובר בקהל שונה לחלוטין ממה שאני רגיל לראות דקה לפני שה־Happy Hour נגמר. מדובר בחבורה די גדולה של גברים מבוגרים, הם מגיעים ברבע לשלוש עם פתיחת המקום. אני לא בטוח למה הם מסקרנים אותי, אבל משהו באותה חבורה שמתפרסת לאורך השולחנות בחוץ כמעט כל יום, כמו במסורות גברים עתיקות, עורר בי את אותן התחושות לגבי הטקסיות בברים הירושלמים. הרגשתי שהחבורה היא כמו אריחי בניין התקליט. ניסיתי להיות ידידותי ולהתיישב איתם, אך הם הבחינו בסקרנות שלי וניסו לסלק אותי.

הבנתי מזיו כי מדובר בחבורה שמתקבצת שנים יחדיו: טיסות לחו"ל, מסיבות טבע ובילויים, שלא פשוט כל כך לחדור ללבם, אם בכלל. הצוות בתקליט כבר מתנהג אליהם ביחס של כבוד. הברמן ידע איזו בירה כל אחד יבחר וכמה רפיל ימלא מחדש, או איזה צ'ייסר להרים ולמי. חבורת הקבועים של הצהריים מגיעה בשביל השירות, שידאגו להם.לאפשר לעצמם רגע לשחרר.

זיו מרחיב, "אלו אנשים שעובדים קשה, מוטלת עליהם הרבה אחריות גם כלפי המשפחות שלהם. המקום מאפשר להם להתפרק, להיות הגרסה הפנימית והלא יום־יומית שלהם, אין להם סיבה 'להחזיק את עצמם' כאן, הם מרגישים בבית. אנחנו הדמות הפיכחת במקום באותו הרגע. הם יודעים שאנחנו שם כדי לדאוג להם, וזה משהו מאוד מיוחד. התקליט הוא לאו דווקא הבר השכונתי, הקבועים באים אלינו מכל העיר. זה שהקבועים בוטחים בנו, אגב, לא אומר שאנחנו קרובים אליהם מאוד בפן האישי, קיימת היכרות בסיסית; אנחנו יודעים למזוג להם את הבירה וזה מספיק".

התעניינתי לשמוע עוד דברים מלבד הנורמות השיגרתיות. ביקשתי מזיו שיספר סיפור מעניין שקרה לו באחת המשמרות. משהו שהוא מעבר ללקוחות המקסימים וליופי ביום־יום. וזה הסיפור שבחר לספר:

"יום שבת, אחר הצהריים סגריר, המשמרת הייתה רגועה. אני בפנים בבר, מוזג בירה וצ'ייסר ללקוח. ברגע שאני יוצא לספסלים של החבורה בחוץ, אני רואה בחור גס רוח מבקש סיגריות מאנשים. נקרא לו 'הצרפתי'. הצרפתי ביקש שאגלגל לו סיגריה, בו זמנית התחיל לגעת לחבורה הקבועה בדברים האישיים.

אני שואל אותו: 'מה אתה עושה בדיוק?' הצרפתי אומר לי דברים משונים על גינה שהוא מרגיש בה בנוח, ואמרות לגבי ערבים שיושבים בבר 'מה זה פה, בר של ערבים?! זה לא טוב, לא טוב'.

הצרפתי התחיל לגעת לאחד הלקוחות הותיקים בטבק. זה לא לקוח שמתעסקים איתו – הוא גדול, חזק ויש לו פיוז קצר. הלקוח הקבוע מתחיל להתחמם ושואל בתקיפות את הצרפתי: 

'תגיד נגעת לי בדברים כרגע? אני רוצה להבין!'

אני מנסה להרגיע אותם ומבקש מהצרפתי ללכת. 

הצרפתי לא הולך, הוא ממשיך לחמם את הלקוח שכבר קם ואומר לו להתחפף מפה. אם אני הייתי הצרפתי הייתי כבר מתחפף בעצמי אבל הצרפתי נשאר במקומו. הלקוח נותן לו דחיפה, וברגע הזה כל השולחן קם על הרגליים ומתכנס סביב הצרפתי. אבל במקום ללכת, הוא דופק בוקס לאחד הגברים הקבועים בחבורה שקם להגן על החבר שלו. אז, ברגע אחד, כולם מסתערים על הצרפתי, נותנים לו מכות, בועטים בו ומגלגלים אותו במורד הרחוב. בסוף המאבטח הפריד את הנאבקים לפני שהמצב נעשה חמור מאוד."

מיד כשהסיפור נגמר זיו לגם עוד מהתה ומהרהר בנונשלנטיות. אני מביט עליו בפה מעט פעור. הוא לא נראה מופתע בכלל, כאילו סיפר לי מה אכל לארוחת צהריים. מתברר שגם לרגעים של אלימות וקיצוניות יש מקום בתקליט. זה לא דבר מיוחד.

ברגע של שקט זיו נזכר בסיפור נוסף שקרה, "סיפור הבירה": 

התאריך היה 6 באוקטובר, יום שישי בערב, זיו ותמר עובדים. מתברר שבימי שישי משחררים מהוסטלים לבתיהם אנשים במצב נפשי רגיש.

אני עובד לתומי, על הבר יושבים וצוחקים יוסי, נוגה, יואב ושחר ואז גבר מבוגר מתיישב לצידם. מה שמשונה זה שהוא מזמין בירה בכוס פלסטיק בזמן שהוא נשאר לשבת. הוא משלם על כל כוס בירה בנפרד, כל פעם משלם בנייד, פותח את הוואטסאפ ומחפש את מספר הכרטיס. נהוג פשוט לפתוח שולחן, זה היה משמח אם הוא היה משלם והולך, אבל הוא ממשיך וגם מזמין צ׳ייסרים. בינתיים עובר הערב בכיף לי ולחברים. אנחנו שמים שירי הרמות, שותים ונהנים. הבחור מתחיל לומר דברים הזויים לבנות ולהציע שנעשה איתו צ'ייסרים.

עכשיו הוא מתחיל פשוט לעשן בּפנים, וזאת הייתה הזדמנות מעולה להוציא אותו. אני אומר לו לצאת והוא לא מקשיב, גם החברים אומרים שהוא מייצר אווירה לא נעימה״. זיו מתחיל להשתגע.״בהסתכלות לאחרון כאן התחוללה נקודת המפנה״. 

זיו אומר לו שוב לצאת, הבחור מביט עליו בעיניים ואומר, ״בטוח?״ זיו עונה לו באותו מטבע ״בטוח!״ הוא חוזר ושואל שנית ״בטוח בטוח?״, הפעם מרים את קולו באיום. זיו ממשיך, ״זה ששיחקתי באותו הלינגו (שפה) רק הדליק יותר את הבחור המשונה״. אחרי שהם המשיכו ככה עוד כמה פעמים, הבחור שואל את זיו: ״תביא לי עוד בירה לא?״ זיו מסרב, הוא שואל בפעם האחרונה ״אתה בטוח בטוח?״ הבחור באותו הרגע, לוקח את כוס הבירה שלו ומעיף אותה על הפרצוף של זיו – במזל זאת לא הייתה כוס זכוכית, הם היו קרובים יחסית זה לזה. זיו כולו בירה יוצא מהבר בסערה, הוא וכל החברים שעל הבר מעיפים את הבחור המטורלל החוצה. נוגה מתקשרת מייד למשטרה, בזמן הזה הוא מקלל בחוץ וצועק דברים כגון "זה בר של נאצים וכל מי שיושב פה אוהב את היטלר".

זיו סיים את הסיפור ולקח לגימה אחרונה מהתה, עצרנו לרגע להרהר ואז שאלתי אותו: 

"והמשטרה עצרה אותו?" הוא חייך באדישות ואמר: ״כן, למוחרת הוא בא לשתות בירה״.

ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT · ART, FASHION AND LIFESTYLE ANARCHO-BOURGEOISIE SUB-CULTCURE MAGAZINE BASED IN JERUSALEM EST. 2025 POWERD BY EXPORT ·